טור דעה שלי בבלוג של סופרסונס באתר סלונה, בתגובה להדרת זמרות ממין נקבה מחגיגות יום העצמאות וארועי יום הזכרון.
למרות תקציב שנאמד ב1,398,000 ₪ עיריית הוד השרון לא מצאה לנכון ללהק נשים זמרות לחגיגות העצמאות. לפעמים החגיגה נגמרת.
כתושבת הוד השרון, הצטערתי לקרוא על החלטת העיריה ללהק אמנים גברים בלבד לטקס יום הזיכרון לחגיגות העצמאות הקרבים. כשניסיתי למצוא היגיון בהחלטה המיזוגנית הזאת, הצלחתי להעלות על הדעת 6 סיבות אפשריות:
1. כל הזמרות שוריינו זה מכבר על ידי ערים אחרות.
2. זמרות הן יקרות מדי לעיריית הוד השרון. תקציב חגיגות העצמאות הוא "רק" 1,398,000 ₪ -גידול של 40% לעומת 2016 - וכל הזמרות נתנו הצעות מחיר גבוהות מדי לתקציב זה.
3. זמרות הן עם מפונק ולא נאה להן לדלג בין עיר לעיר בערב אחד.
4. המארגנים רצו לשלב זמרות בתכנית האמנותית אך חברי הקואליציה הדתיים הטילו וטו.
5. המארגנים שקלו להזמין נשים זמרות, אך לא הצליחו לחשוב על אף זמרת שתמשוך מספיק קהל.
6. מחזיק תיק האירועים בעירייה ויועצת ראש העיר לשוויון מגדרי "לא שמו לב" לאפס נוכחות נשית בתכנית האמנותית.
מוכנה להתערב אתכם שהסיבה הנכונה מסתתרת בסעיפים 4, 5 ו-6.
אחרת איך ניתן להסביר מדוע העירייה לא הצליחה להחתים אף לא זמרת אחת לחגיגות. לא את שרית חדד, לא את מירי מסיקה, לא את קרן פלס, ולא את שירי מימון, ריטה, גלי עטרי, יהודית רביץ, קורין אלאל, דנה ברגר, עדן בן-זקן, דקלה, נעה קירל, יובל דיין, ספיר סבן ואפילו לא את תושבת העיר עדי ביטי. להמשיך?
"כבר חודשים ארוכים נערכים עובדי העירייה להפקה המורכבת של האירועים המרכזיים" אמר חבר המועצה מחזיק תיק התרבות והאירועים, עו"ד משה חנוכה, "הבאנו את האמנים הטובים בארץ שיהפכו את החגיגות לחוויה ישראלית אמתית. השנה, כמו בכל שנה, אין מה לחפש במקום אחר." האמנם? האם "חוויה ישראלית אמיתית" לא אמורה לייצג את כל תושבי המדינה? איפה הייצוג שלי כאישה ישראלית תושבת העיר?
ומי מממן את ההפקה המורכבת והיקרה הזאת? צדקתם: אני, ושאר תושבי העיר, בכספי הארנונה שאנחנו משלמים לעירייה באדיקות. כאן אני ושכמותי מיוצגות ללא כל בעיה. עבור אמנים – היחס בין ההופעה לתמורה הופכת את ההשתתפות במופע עצמאות לגיג שמאוד משתלם כלכלית. אז כ"בעלת מניות" בעירייה – אני רוצה שהכסף שאני משלמת למימון החגיגות תפרנס זמרות כמו זמרים, באופן שוויוני.
למרבית האבסורד, עיריית הוד השרון טוענים שהם עושים "לילות כימים על מנת לאפשר לעשרות אלפי תושבי העיר לחגוג את יום העצמאות קרוב לבית". עם יד על הלב, הדרת נשים מעל במות העיר גורמת לי להרגיש לא בבית ולא מותירה אותי במצב רוח חגיגי במיוחד. מכיוון שהעירייה לא מצאה לנכון לייצג אותי או את שאר תושבות העיר, אני שוקלת להדיר רגליי השנה ממוקד החגיגות.
דבי קצב היא יועצת בכירה לכלכלת המשפחה וחברה בארגון SUPERSONAS.
עריכה: גלית דיאמנט המוכשרת
פוסט זה הופיע לראשונה בבלוג של SUPERSONAS בסלונה אך מאחר והאתר נסגר, הכנסתי אותו לכאן